מחווה לסבתא רוז וסבא שלמה
סבתא רוז נטעה בליבי את זרע הרקמה. המפגש הראשון עם החוט והמחט היה כשהייתי בת כ- 8, על המיטה הזוגית הכפרית הכבדה, בחדר השינה של סבא וסבתא במושב. סבתא לימדה אותי לרקום שושנים בחוט DMC אדום מתחלף ועלים בחוט ירוק מתחלף. התעלולים של החוט על המחט הקסימו אותי. התאהבתי ברקמה אהבת חיים.
בגדד 1937
סבא וסבתא מצד אמא נישאו בבגדד בשנת 1937. סבא היה בן למשפחה אמידה ומבוססת. משפחה מלומדת ויציבה. גם סבתא היתה בת למשפחה בגדדית טובה, אך התייתמה בגיל צעיר. אמהּ נפטרה בלידה של אחיהּ הצעיר של סבתא, וכעבור שנים אחדות נפטר גם אביהּ.
להיות יתומה באותה תרבות ובאותן שנים משמע להיות פחות. לא היה מקובל שמשפחה "טובה" תהיה בקשרי נישואין עם משפחה פחותה וחסרת אמצעים. אך סבא התאהב, ולמרות שהוריו ואחיותיו התנגדו לנישואים הללו- הוא החליט לשאת את סבתא רוז לאשה. להחלטיות העיקשת של סבא היה מחיר. כמובן שארוע החתונה לא היה שמח במיוחד, ובעקבותיה הענף של סבא, ניתַק מיתר ענפי העץ המשפחתי, לדורי דורות. לאורך השנים האחים והאחיות של סבא שמרו על קשר קרוב ושמח בינהם, אך משפחתה של סבתי לא היתה חלק מה"שבט" הזה. הדחיה הפכה לעלבון ולכעס. סבתא הייתה אישה גאה ולעולם לא שכחה. כל חייה התרחקה מהצד של סבא, לא רצתה ולא זכתה לקרבה של המשפחה הרחבה. 
כפר אז"ר, שנות ה- 70
ימי החופשה בבית של סבא וסבתא במושב זכורים לי כימים שטופי שמש, קרובים לטבע. ניחוח התבשילים הבוקע מהסירים של סבתא מתערבב בזכרוני בריח מיץ התפוזים שזה עתה נקטפו בפרדס ונסחטו במסחטה הכבדה שעמדה באופן קבוע על השיש הקטן והעמוס.
בנערותה, עבודת החוט והמחט, התפירה ועיטורי הרקמה פירנסו אותה, ולאורך כל חייה המשיכו והיו חלק ממנה. סבתא היתה רוכשת בדים יפים, מוציאה גזרות ותופרת לעצמה בגדים לפי צו האופנה. ערוץ הטלויזיה הירדני והנשים היפות שככבו בסרט המצרי של יום שישי היו מקורות ההשראה שלה. צליל תקתוק מכונת התפירה, הדַּוְשָׁה הנעה תחת רגלה של סבתא, הגלגל הגדול המסתובב לצד המכונה והמחט העולה ויורדת, הבד הנע ונתפר... כל אלה היו תחנה פועמת ויוצרת בבית הזה. קופסת כלי התפירה של סבתא, סיכות ומחטים, אצבעון המתכת, המספרים "הטובות" "לבּדים בלבד!" ששומרים עליהם מכל משמר, החוטים הצבעוניים... היו בעיני תיבת אוצרות. 
סבתא הטביעה בי את אהבת הרקמה. היא לימדה אותי לגלגל את החוט על המחט וליצור שושנים יפות. ומאז, בכל פעם שאני רואה ורדים רקומות, את חוט 94 הירוק המתחלף או את 115 האדום המתחלף, בבת אחת אני חוזרת לאותם רגעים ממש.
אור יהודה, 2022
כשלאמא מלאו 80 חגגנו את יום ההולדת במוזיאון מורשת יהדות בבל באור יהודה. אחיותי ואני חשנו שזה זמן לדבר ולהודות על מורשת אמא, בכל מעגליה. מה שהיה לפניה והחיים שנולדה לתוכם, לצד מה שיצרה והעבירה לדורות הבאים.
במוזיאון המקסים באור יהודה ישנה מעין סמטת רחוב בגדדית טיפוסית בה ממוקמים בתי מלאכה וחנויות קטנות בהם פעלו אומנים וסוחרים יהודים. הוקסמתי מהבדים הצבעוניים, הרקמות היפיפיות, מעבודות הצורפות התפירה ורקמה מהחנויות הקטנטנות לממכר בדים ותבלינים. פריטי הלבוש המוצגים במוזיאון מעוטרים ברקמת יד יפיפיה, והתרגשתי לראות עד כמה הרקמה שזורה בתרבות ובחיי הקהילה.
צילום רקום- מפגש משפחתי על הבד
כשהגיעו הבדים להדפסה הנהדרים של PRYM השתוקקתי לטפל באותה תמונה מיום הנישואים של סבא וסבתא. סבתא זכורה לי כאישה אסתטית, נקיה ומטופחת. היא אהבה להתלבש ולהראות יפה. האירוע היה שקט וצנוע ולצד ההתרגשות והשמחה, הלבן- לבן של השמלה כמו היה עכור, מוטבע במסרים של דחיה ועלבון. החיתון לא היה חיבור בין משפחות ולעולם לא יהיה.
בחוט לבן צחור רקמתי לסבתא תחרה על שמלתה. רקמת התחרה על השמלה אפשרה לי להוסיף, כמו סוכר שהיה חסר בעוגה, שמחה וחגיגיות לאירוע. הלוואי ויכולתי לתקן את כאבי העבר.
דרך הרקמה יכולתי להדגיש את קווי המתאר של השמלה, כביכול "להפריד" אותה מההינומה הארוכה ומהרקע. גיליתי שלסבתא היה גוף נהדר! הבטתי אל עיניה של סבתא שנראו לי ספק עצובות, ספק מבוהלות. הרקמה אפשרה לי לקיים עם סבתא מפגש עשרות שנים לאחר שהלכה.
את סבא הטוב לא ראיתי מאז שהייתי בת 9. מבטו החכם נשמר בליבי עד היום. לסבא רקמתי את החולצה הלבנה וקצה הממחטה המבצבצת מכיס הג'קט :)
6 חוטי מולינה וחוט אטואל אחד
העובדה שחברת DMC שומרת על צבע החוטים המדויק מרגשת ממש. יכולתי שוב לבחור את אותם חוטים איתם למדתי מסבתא לרקום.
הדפסתי את תמונת יום הנישואים של סבא וסבתא על הבד להדפסה של PRYM, והתחלתי בעבודה.
הורדים הן מחווה של תודה לסבתא רוז שבעברית שמה היה שושנה. ציירתי ביד חופשית ענפים, סימנתי את מיקום הניצנים והפרחים הפתוחים ורקמתי בהנאה גדולה. בין הפרחים שילבתי קוצים כי כאלו החיים....
בכדי לחזק את הגוונים שרציתי לחזק מתוך המתחלפים הוספתי לירוק 94 את 3051 ולאדום 115 את 816 ואת 347. את התאריך כתבתי בעט פריקסון ורקמתי בחוט אטואל לבן שהברק הכסוף שלו שיווה מראה כשל עיפרון.
בזכות הבדים להדפסה של PRYM יכולתי לרקום מחווה לסבתא רוז, שהלכה לעולמה לפני יותר מ 25 שנים. 