בֵּירדי
יום אביב אחד צעדנו בשביל היוצא מהגן ופגשנו גוזל. ראינו אותו כבר מרחוק, גוש נוצות מכונס לצד שביל המדרכה הבנוי.
למודי הסיפור של פֶּטֶר, ידענו שאם נשאירו כך, תוך זמן קצר יגיע חתול לאסוף אותו. בדיוק כפי שהחתול-קלרינט ארב בין השיחים לברווז-אבוב ולציפור-חליל צד.
קראנו לו בֵּירדי וזכינו לגדלו משך כשבועיים. שמרנו עליו בקן-קופסא שהכנו לו, השקינו אותו במים מפיפטה והאכלנו אותו ביצה קשה מגוררת, הישר אל תוך הלוע הקטן שלו.
בימים הראשונים היינו צריכים לעודד אותו לפתוח את פיו בלחיצה קלה בצידי המקור הקטן והנוקשה. מהר מאוד הבין שאם בארוחה עסקינן שווה לשתף פעולה ולהנות. היה פוער את מקורו וצווח, כאילו הפך כולו ליצר אחד גדול של רעב ותיאבון. אפשר היה לחשוב שכל חייו תלויים בזה...!
מיום ליום התחזק, החל להתייצב על רגליו, היה מקפץ קפיצות קטנות ועף מעופים קטנטנים.
שירה שלי, מאז שהייתה פיצית ממש הזכירה לי ציפור שיר. והכי- ציפור שיר בסרט מצויר. לפעמים קראתי לה ציפור שירה. הייתה כזו קופצנית ושמחה, קלה וזריזה. אצבעותיה עדינות ודקות וקולה עליז ושמח, מלא קפיצות קטנות.
בירדי ושירה היו חברים. כשבירדי התחיל להתחזק והיה קצת פחות עסוק בעצמו ובקיבתו, שירה הייתה לוקחת אותו לאימוני תעופה. מרימה אותו בידיה העדינות, מחזיקה אותו בידיים קלות כשפניו החוצה וידיה תומכות בגופו. הוא היה נעמד בתוך חלל הידיים של שירה, וכשהרגיש ממש בטוח, היה מזנק קדימה פותח לשבריר שניה את כנפיו, נוחת ונעמד על הקרקע.
כיוון שהייתה כל כך רגישה לדגדוגים, כשהיה עומד על כתפה עם ציפורניו הזעירות- זה היה ממש מבחן איפוק ואומץ בשבילה. כי איך אפשר להתקפל מצחוק כשגוזל זעיר זקוק לקרקע בטוחה לעמוד עליה?
דִמיינו אותו מתחזק, גר בין העצים שבגינה, אחר כך מתבגר, מחפש חברה לפטפוט, בונה קן קרוב ומגיע מידי פעם לומר שלום. ואז יום אחד חזרנו מהגן, ובירדי חיכה בקופסא שלו הפוך על גבו, רגליו מונפות באויר, נוקשה וחסר חיים.
נהננו לצלם את בירדי, העורבני שחור הכיפה. הוא היה כזה דוגמן שרמנטי והעניק לנו זכרונות נהדרים.
עשור חלף, ופתאום התחשק לי לחטט בין התמונות, ולרקום רגע לתחיה...
על הבחירות האומנותיות שלי
ראשית הפכתי את הצילום הנבחר לשחור לבן. כשצילום הוא שחור לבן נוצר "שקט" ואיזון מבחינת הצבעים וכך קל לנו יותר להדגיש את שנרצה להדגיש.
הדפסתי את הצילום בעזרת בדי ההדפסה המצוינים תוצרת PRYM. חיפשתי צילומים של עורבנים ברשת והשתמשתי בהם כרפרנס לרקמת הציפור.
בחרתי חוטי מולינה בגוונים של עורבנים שחורי כיפה- צבעי מוקה, אפורים, כחולים ותכלת, שחור ולבן שבור. השתמשתי בחוט שחור מבריק מסדרת חוטי המשי-סאטן של dmc ליצור אפקט של הברקה.
כל התכים של הציפור הם "תכים פשוטים".
בגימור החולצה של שירה רקמתי בתך בוליאני ובתך אחורי.